|
חברה שאיבדה שאת שפיותה חוגגת את המרוץ אל זרועות הטירוף.
הקורא ב"פונדקו של ירמיהו" יתקשה לזכור באיזה שלב של הקריאה חדל מצחוק והחל חש שגרונו משתנק מאימה. "אברכי ישיבת 'יֵהָרֵג וּבַל יעבור' היו מטמינים מוקשים בגני הילדים של חסידי סוּחוֹבְרוֹדְבְקָה, וילדי תלמוד תורה של הרב מקוֹדְקוֹדְרִילוֹבְקָה היו צולפים, ברגעים שאחרי השקיעה, בכדורי דוּם-דוּם לעבר הנערות של 'בית ישורון'."
"פוונדקו של ירמיהו" הוא סיפור העשוי מן החומרים שמהם מרוּבדת המציאות של ישראל בימינו: בולמוס של עבודת אלילים, שאלמלא היה רצוף בלהות יכול היה להצחיק עד כדי עווית. ספר זה עשוי, אולי, להאיץ בתהליך חברתי ולקרב התפרצותו של מאבק, שתלוי ועומד בחלל חיינו זה זמן רב, ושכולנו משתמטים מפניו, מתוך תקווה שהסיוט יחלוף.
בנימין תמוז, מן הבולטים שבסופרי ישראל, יליד רוסיה, הגיע ארצה בגיל חמש, היה עורכי הספרותי של "הארץ".
מספריו - הרומנים: חיי אליקים, בסוף מערב, ספר ההזיות, יעקב, הפרדס, משלי בקבוקים, רקוויאם לנעמן, מינוטאור; קובצי הסיפורים: חולות הזהב, גן נעול, ריחו המר של הגירניום; ספרי הילדים: דוגים מפליגה אל הים, המלך ישן ארבע פעמים ביום, איך נוצרו הכוכבים.
קרא עוד
קרא פחות
|