|
|
דרך גברוש / דרורה לביא
הוצאת ספרית פועלים משנת 2003 כריכה קשה
|
|
|
גבריאל רפופורט נולר בבית - אלפא ונפטר בירושלים. כאן גם שם נבנו חייו. כאן עבד את האדמה ושם נלחם עליה. מעגל נסגר. לכל אחד מידידיו היה גבריאל משלו. אדם בנופו. אדם שהוא נוף בפני עצמו. אני מניח שרבים חשים כמוני, שבמותו תם פרק חשוב בחיינו. יותר ממותם של אישים ידועי שם, שהיו לדובריה של התקופה ההירואית בתולדות היישוב העברי, כך בחרנו לכנות את עצמנו קודם שהבנו שגם אנחנו יהודים, מותו שלו מסמל סוף תקופה. הצער על מותו דוחה מילים של אבל שאומרים אחרי שאדם הולך לעולמו. הוא עצמו היה דוחה אותן. רוחו לא יכלה לשאת מילים רמות וניסיון להגדיר את המובן מאליו. קסם אישי אינו ניתן לתיאור. אתה חש בו ואתה מגלה בפליאה שיש בקסם הזה כדי לצרף זה לזה אנשים שלא היו מגיעים זה אל זה בלעדיו. מי שאהבו את האיש החזק הזה, ורבים אהבו אותו, נשים וגברים, אינם רואים צורך להסביר מדוע אהבו אותו. אהבה בלי סיבה היא אהבה נכונה. הוא היה זאב בודד שלהקה של זאבים בודדים כרוכה אחריו. אולי מפני שהיה נדיב, אולי מפני שהיה מארח שמתנהג כאורח, ואולי מפני שאף - על - פי שהיה בעל הבית התנהג כאילו הבית הזה שייך גם לכל האחרים. ואולי מפני שאהב לתת אף - על - פי שלא אהב להיפרד אפילו מכלים שיצאו לגמלאות והמרפסת שלו היא מוזיאון של גרוטאות. הייתה בו חכמת חיים הנשענת על חושים בריאים ויושר פנימי. אני מרשה לעצמי לומר שהוא היה אדם שחושיו חכמים. אילו ניתן לו לכוון את ידי הכותבת היה מבקש שאדבר על מעשיו ולא על סגולותיו. אני מוכן להיענות למשאלתו זו: מי שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת ומי שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, אמרו חז"ל. אמנם הכתוב התכוון למצוות ולמעשים טובים, אבל הכלל הזה נכון גם לחכמת המעשה. מי שמעשיו מדברים בעדו, יכול לדבר במעשים.
קרא עוד
קרא פחות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|