|
בספרה החדש אורגת לאה ברק ביד אמן את "גיזת הזהב היהודית". על רקע דרום תל אביב של ראשית שנות החמישים – ימי הצנע, העלייה הגדולה, השילומים ומגיפת שיתוק הילדים – היא שוזרת זה בזה עיירה מזרח אירופית קטנה עם עיר נמל לחופי הים האגאי, יהודים פולניים עם יהודים סלוניקאים, יידיש מתנגנת עם לאדינו רוויית ערגה ומוציאה מתחת לידיה צעיף פלאי, ססגוני ורוחש חיים. רומן אמיץ המבקש לפענח לא רק את סודו של הגורל היהודי המוליך בדרכו המפותלת שתי נשים זו אל זו על אף השוני והזרות הקיימת ביניהן כביכול, אלא לקיים דיאלוג מעמיק עם שתי פניה של התרבות שבתוכה צמחו.
פרופ' חיים באר
פקעת הצמר סבוכת הקשרים אותה נדרשה פערל להתיר, כמנהג אותם ימים, כדי להוכיח שהיא ראויה לשידוך, מלווה את גיבורי הרומן לאורך חייהם המפותלים. מחוטי אותה פקעת סרגה את צעיף התכלת המוביל את הקורא לחיי העיירה היהודית בפולין, ובמקביל לחיים היהודיים בסלוניקי, על מנהגיהם וניגוניהם.
טלטוליו של הצעיף עד תחנתו האחרונה בדרום תל אביב, הם טלטוליה של החברה היהודית משם לכאן, בשנות המלחמה ואחריה. באמצעותו מתפענחת, בסופו של הרומן, חידת הקשר בין שתי נשים שונות ורחוקות זו מזו, פערל ורוזה, שגורל משותף מחבר אותן זו לזו. שתי הגיבורות מייצגות ברומן עולמות תרבותיים שונים: הלדינו והאידיש. שתי התרבויות חיות זו לצד זו, ועל אף השוני, הן דומות וקרובות.
הרומן מתרחש על רקע החיים בארץ בתחילת שנות החמישים. הווי השכונה, דמויותיה הססגוניות, (המכולתניק, מתווך הדירות, שעיקר פעילותו ברומן היא דווקא ב"תיווך" בין בני אדם), בעיות הקיום היומיומיות, משטר הצנע, קליטת עליה, השילומים ומגיפת שיתוק הילדים. מעל לכל אלה מרחפת טראומת השואה, והיחס לניצולי השואה המגיעים לארץ, המעוררים רגשות מעורבים של דאגה וסלידה, קירבה וריחוק.
הרומן מקיים, לכל אורכו, דיאלוג עם עולם ספרותי עשיר, (שירת ימי הביניים בספרד, הפילוסופיה והמיתולוגיה היוונית, הספרות הצרפתית והספרות העברית החדשה), תוך שהוא מתמודד עם נושאים מרכזיים בעולם היהדות, עם מנהגים וניגונים, עם תפילה, וכן עם זרמים ותנועות חדשות (תנועת החסידות, תנועת המוסר ועוד).
דרך סיפורן של שתי נשים, שמוצאן וריקען שונים זה מזה מרחק רב – האחת ספרדייה, מסלוניקי שביוון, והשנייה אשכנזיה, מפולין – מפגיש אותנו הרומן עם מקצת מקורותיהן של שתיים מעדות עם ישראל בתקופת השואה ובשנים הראשונות שלאחריה בארץ. אנו מתוודעים מצד אחד לקשיי ההיקלטות שלהם, ליחסו של היישוב אליהם, לרצונם להסתגל לחיים החדשים בארץ, ומצד שני לדבקותם במסורת – כל עדה ודרכה הייחודית. בנוסף, הספר מפגיש אותנו עם דמויות וטיפוסים שונים של אותם הימים, המתוארים בכישרון רב, ואנו רואים אותם "חיים" לנגד עינינו.
אני מעיד על עצמי, כי קראתי את "בעד החלון" בנשימה אחת, ובטוחני כי יותיר אצל כל הקורא אותו רושם עז ובל יישכח.
משה העליון, יו"ר ארגון ניצולי מחנות השמדה,
יוצאי יוון בישראל
לאה ברק משקיפה מבעד לחלון, ובעין רגישה היא מצלמת עולמות, שגורלם נפתל כמו פקעת של חוטי צמר – יידיש מזה ולאדינו מזה. ברק מצטרפת לשורה הולכת ומתארכת של יוצרים שחומרי הלאדינו ותרבותה מזינים את יצירתם.
פרופ' שמואל רפאל, ראש המרכז לחקר הלאדינו ע"ש נעימה ויהושע סלטי,
אוניברסיטת בר-אילן
קרא עוד
קרא פחות
|