|
'ספר הפתיחות' הוא ספר יחיד במינו: הוא כולל 70 פתיחות - התחלות של סיפורים - שלא נכתב להן המשך. בדומה לפתיחה המוסיקלית )האוברטורה(, שיש לה בהחלט תפקיד בעיצובו של הספר, יש לפתיחות של ענר שלו קיום נבדל, חיים משלהן בלי ההמשך. נמצא בפתיחות הללו יסוד של פיתוי, של מתאבןן ופרישה של אופק של ציפיות לנקודות לא קיימות בהמשך, וגם הרבה סיפוקים מיידיים. כמו לאוברטורות רבות, גם לפתיחות של ענר שלו יש לא אחת סיום מודגש, מעין פואנטה - רגע שבו הדברים נראים אחרת. ומה ש"מוחסר" בפתיחה הבודדת מושלם בקומפוזיציה של הספר השלם, שיש בו יתסי - גומלין בין פתיחות זוגיות לאי - זוגיות, ושלושת חלקיו כמו מצייתים למיבנה קלאסי של קונצ'רטו. מבחינה תמאטית חובק ענר שלו קשת רחבה של אפשרויות הכרוכות ב"פתיחה". החל בהתחלות של יחסים שסופם לא ברור - אינטימיות חמקמקה ושברירית, בסביבה זרה וארעית, שאולי לא תתפתח לכלל המשך - וכלה בנקודות הנחשבות נקודות סיום "טבעיות" )כגון, אפילו, מוות(, שכאן הן דווקא פתיחה הצופה ל"המשך", כי דווקא מכאן הסיפור צובר תאוצה ונפתחות עוד ועוד שאלות חדשות. לאחדים מן הסיפורים ש"נעזבו" יש "המשך" בפתיחות אחרות, אך אף פעם לא סיום, כמו כרי "להנציח את המשך ההליכה באמצע". רבים מן הסיפורים הם פארודיות על נוסחים מוכרים של פתיחה, וכל סיפורי הספר מתמודדים באורח חתרני עם עצם המצב של "לספר סיפור" בעל התחלה, אמצע וסוף, שה"סוף" שבו הוא תמיד איזו כפיה שרירותית, עריצה, על המציאות. הלוא לכל התחלה יש הרבה המשכים פוטנציאליים, שרובם אינו מתמלא, ולפי "רוב הנסיון המצטבר שלנו נראה ברור שיש הרבה יותר התחלות מסופים, אולי לאחוזים בודדים של מה שאנו רואים מסביבנו יש בכלל סיום שאנו עדים לו", ומצד שני הרבה דברים ש"נראים כמו סוף" אינם יותר מהתחלה, לכן סיפורים אפשר לעזוב רק באמצע, לא לסיים באמת, והמספר, כמו האדם בכלל, נידון להיות "מומחה לעזיבה". זהו ספר מקורי ומבריק, הן בנקודת המוצא שלו והן בביצוע המגוון. ענר שלו הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית. ספרו הקודם: 'אופוס 1 '(הספריה, 1988).
קרא עוד
קרא פחות
|