|
יהונתן, ידידי הצעיר,
מה שאמרתי לך עם דפדוף ראשון בשיריך, שעה שקבלתי את הספר מידך, יכול אני לחזור ולומר לך עכשיו לא מתוך פתיעה ופליאה של התרשמות, אלא כדבר של ודאות ברורה. ככל שהוספתי לקרוא בשירים, לא נמוג רגש ההפתעה והוא קיים גם עכשיו, כמי שקיבל קביעות. לא את כל שיריך שבספר אני גורס במידה שוה, ויתכן כי יהיו קוראים אשר יראו כעידית דווקא את אלה שנראו לי שניים במעלה, אך מה שיש בטובים שבהם (והם הרוב) מעורר רצון לומר לך פשוט תודה על משו לא שכיח. יש בספרך ליריקה שקטה ועמוקה, כל כך כבדת ראש וכל כך צעירה גם יחד, ויש משחק קוסם ושופע חן, שאינו מגיע מעולם לידי אותה התפנקות מיתממת ומצטעצעת שדוגמותיה רבות כל כך. יש בספרך מקומות רבים שבהם אנו רואים בפועל ממש את השירה כשהיא מחשבה (ולא כשהיא קמטי מצחו של המחבר), את השירה כשהיא שחוק, את השירה כשהיא חישוף ואת השירה כשהיא מסכה, ובקיצור – את השירה כשהיא שירה. שא ברכה, יהונתן, ודע כי רבים, ואני בתוכם, יחכו להמשך שאינו מוטל בספק. והמשך, בעניינים אלה, הלא פירושו התחלה שאינה פוסקת, ומה טוב שכך התחלת. ~ באיחולי כל טוב, נתן אלתרמן 29.4.68
קרא עוד
קרא פחות
|