|
גבר ואישה נפגשים בחלום,בשעות הערות הוא אינו זוכר אותה,בזמן החלום היא אינה זוכרת את מקום מגוריה,לכן היא מסתובבת ברחבי העיר וכותבת את המילים "עיניים של כלב כחול" שאמר לה בחלום.גבר שמת בילדותו ממשיך לצמוח בארון הקבורה שלו ולהיות מודע לשלבי מותו האיטי.צעירה יפהפייה מגלה כי במהלך הלילה נטשה את מישור הקיום הגשמי ונתקפת תאווה עזה - שאינה יכולה לממש - לאכול תפוז.גבר שחור שסוס בעט בו במצחו מסרב להצטרף אל מקהלת המלאכים.ובמשך חמישה ימים גשם אימתני,על טבעי,מציף את העיירה מקונדו. בקובץ הסיפורים עיניים של כלב כחול,שהופיע לראשונה ב - 1975 ,מכונסים הסיפורים הקצרים הראשונים שכתב גבריאל גרסיה מארקסבין השנים 1947 - 1955.כישרונו המדהים של מארקס להעניק לבוש לשוני מפויט למצבי נפש קיצוניים,לאווירה הסהרורית של דמדומי התודעה,ניכר כבר בסיפור הראשון,אולם יכולתו כמספר,המפליא לשרטט דמויות וליצור רבדים דרמטיים מגוונים,הולכת ומשתכללת לאורך הקובץ ומגיעה לשיאה בסיפור האחרון עם בריאת מקונדו,העיירה שבה מתרחשת עלילתו של הספר בחשוב "מאה שנים של בדידות". גבריאל גרסייה מארקס,חתן פרס נובל לספרות ומגדולי הסופרים החיים כיום,נולד ב - 1928 בקולומביה.סגנונו,שמשולבים בו אירועים פנטסטיים וריאלזם חברתי,הפך לאחד מסימני ההיכר המובהקים של הספרות של אמריקה הלטינית במחצית השנייה של המאה העשרים.יצירותיו המרכזיות,בהן "אין לקולונל מי שיכתוב אליו", "מאה שנים של בדידות", "כרוניקה של מוות ידוע מראש", "סתיו של פטריארך", "אהבה בימי כולרה" ו"לחיות כדי לספר", ראו כולן אור בעברית.
קרא עוד
קרא פחות
|