|
זרה בגן עדן הוא סיפור אהבתן הממגנט והמתעתע של שתי נשים אמניות: פאטי, ציירת נופים ישראלית, ואנדריאה, משוררת גרמנייה. זהו סיפור גורלי (שמו של הבושם שבו משתמשת אנדריאה הוא "קיסמט", שפירושו בטורקית גורל) ובלתי אפשרי. כנפיו של מלאך ההיסטוריה אינן יכולות להיסגר, כי ביניהן מקננים זיכרונות על חורבן ועוולה, רצח-עם וריח גז, ששתי הנשים אינן מצליחות לחסום אותו למרות מאמציהן הכבירים לעשות כן.
ההיסטוריה בזרה בגן עדן משפיעה על כל מהלכיהן של פאטי ואנדריאה, זורעת הרס בקשר ביניהן ופוגמת קשה ביציבותן הרגשית ובשלמותן הנפשית. תופעה זו, המתגלה בעיקר אצל אנדריאה, שדמותה מתפוררת לנגד עינינו, משתקפת בטשטוש מסחרר בין פרטים ביוגרפיים עובדתיים לפרטים בדיוניים, השאולים מהסיפור ההיסטורי. לדמויות – ובעקבותיהן גם לקוראים – מתברר שאי אפשר להבחין באורח חד-משמעי בין הביוגרפיה הפרטית ובין "הביוגרפיה הקולקטיבית".
אל תוך הסיפור הגורלי של שתי הנשים, שתיהן זרות בסביבתן, נארגים סיפורים נוספים מתקופות שונות בחייה של הגיבורה הישראלית: סיפור ביקורה הראשון והטראומתי ב"ארץ הגזירה" (כשם אחת מהנובלות הראשונות של רות אלמוג); סיפורו של אוטו בקר, רוצח אביו; סיפורו של פאול, המתכחש למוצאו ומנסה, בלא הצלחה, למצוא תיקון בקשר שלו עם הגיבורה הישראלית, ועוד. בין הסיפורים הללו שזורים "ערכים" אנציקלופדיים קצרצרים וקטעים מיומנה של פאטי, שנכתב בתל אביב, שנימתם הכמו-אוטוביוגרפית מטשטשת ביתר שאת את ההבחנה בין היסטוריה לבדיון.
בזרה בגן עדן הגיעה אמנות הסיפור של רות אלמוג, הגברת הראשונה של הסיפורת הישראלית, המחברת של "שורשי אוויר", "מוות בגשם", "תיקון אמנותי" ועוד עשרות יצירות ששינו את פניה של הספרות העברית, לפסגתה הגבוהה. זהו, לעניות דעתי, סיפורה השלם והבשל ביותר.
יגאל שוורץ
קרא עוד
קרא פחות
|