|
ג`אז` הוא הרומאן האחרון, לפי שעה, של טוני מוריסון, כלת פרס נובל לספרות (שראה אור ב1992-, חמש שנים לאחר `חמדת`). ``היא התקדמה מכוח אל כוח, עד שהגיעה אל הייחוד שמעבר לכל השוואה... עכשיו נוכל להתענג על יצירת-המופת האחרונה שלה``, אמרה ביקורת אחת מני רבות כשפורסם הספר. ג`ו טרייס - סוכן של מוצרי-יופי מדלת-אל-דלת, בעל מסור, בן למעלה מחמישים - ``נדלק על בחורה בת שמונה-עשרה במין אהבה תהומית ושדית, שעשתה אותו כזה עצוב ושמח, שהוא ירה בה רק בשביל שהרגש יימשך לו הלאה``... כשאשתו - ספרית בעלת תקופות נפשיות אפלות - ``הלכה להלוויה לראות את הבחורה ולחתוך לה את הפרצוף המת שלה, העיפו אותה ארצה והחוצה מהכנסיה, היא רצה אז בתוך כל השלג הזה, וכשחזרה לדירה שלה היא הוציאה את הציפורים מהכלובים שלהם ופתחה להם את החלון, שיעופו או שיקפאו, כולל התוכי שאמר: `אני אוהב אותך``... מול תצלומה של הנערה הנרצחת, שהאשה השיגה מדודתה של הנערה ועתה הוא מונח על אדן האח, מבלים ג`ו טרייס ואשתו את לילותיהם ... כך נפתח הרומאן הזה, ועיקר התקדמותו היא בכיוון הנגדי, מהארלם של שנות, העשרים אל הדרום ואל המאה התשע-עשרה, כמו אותו עץ ששורשיו צומחים בחזרה, כלפי מעלה. קול מיסתורי (לא מזוהה, משתנה, בעל דעות-קדומות, דומה בכל פעם לדמות אחרת מדמויות הספר) טווה את הסיפור המצמרר על משולש האהבה, הקינאה והרצח, במין אילתור דמוי ג`אז, כמעט כל אחת מדמויות הספר מחפשת עקבות, מבקשת לשכתב איזו טראומה של חייה, להביט באיזו רוח-רפאים מן העבר, להשיל איזה עור, לצרף לעצמה חלק מנותק שאבד לה או שלא היה בידיה מעולם. בד-בבד שואפות דמויות הספר להיות ``אדם חדש``, מישהו אחר, הם עצמם ה`אמיתי` יותר, החזק יותר. הדמויות (וגם המספרת) מנסות שוב ושוב לתפור את הקרעים הלא ניתנים לאיחוי. אם אין להן שליטה על עתידם - העבר ניתן לכתיבה מחדש, לאילתור. דומה שבני-האדם מתמסרים בשימחה ליסורים, וכי העבר חוזר על עצמו כמו תקליט מקולקל, וכי חופש הבחירה שכולם מבקשים אינו אלא מסלול כפוי. אבל הדמויות, ועימן הקול המספר, הולכים את כל מסלול הספר כדי להשלים בסוף עם ``משהו סורר``, לוותר על הסיפור הבטוח בעצמו, הכל-יודע; לקבל את ה`אני החלש` שלהם. ``כמה עלובה העמדת הפנים הכל-יודעת שלי`` אומרת המספרת האלמונית בסוף הספר: ``מעולם לא עלה בדעתי שהם חושבים מחשבות אחרות - שהם מרגישים רגשות אחרים, מרכיבים את חייהם באופנים שכלל לא חלמתי עליהם. כמו ג`ו. עד לרגע הזה אינני בטוחה על מה בדיוק הזיל דמעות``...
קרא עוד
קרא פחות
|