|
"לפני שנולדתי, אבי אמר לאמי, 'אם זה יהיה בן, הוא יהיה מדען'". והמדען ריצ'רד פיינמן היה לאחד מגדולי הפיסיקאים של המאה העשרים.
חתן פרס נובל.
אולם כפי שכבר גילו מי שקראו את "אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פיינמן", הוא לא היה אקדמאי של היכל-שן, אלא אדם לבבי, בעל רעב שאינו יודע שובע להרפתקאות מכל מין וסוג, וכן בעל יכולת נדירה לספר סיפורים על המאורעות שקרו לו בחייו.
פיינמן נפטר ב-15 בפרואר 1988, אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. בשנות חייו האחרונות הכין ביחד עם חברו רלף לייטון את כתב-היד הזה, מורשתו האחרונה בכתובים.
זהו ספר חכם ומהורהר, אפילו רציני פה ושם.
מסופר על שני האנשים שהשפיעו יותר מכל על פיינמן בשנותיו המוקדמות - אביו, שלימד אותו לחשוב, ואשתו הראשונה ארלין, שלימדה אותו לאהוב, גם כאשר שכבה על ערש דווי בבית-חולים באלבוקרקי, בזמן שפיינמן עבד בקרבת מקום, בפרויקט הפצצה האטומית בלוס אלמוס.
ויש גם רגעים קלילים יותר - חלקם מתוארים במכתבים ששלח פיינמן מז'נבה, מטרינידד, מיוון ומיפן. על ההשפעות שהיו לאותו "טיפוס מוזר" על המקומיים.
מחציתו השנייה של הספר, התופסת למעלה ממחצית אורכו, היא סיפורו של פיינמן על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של החקירה שהתנהלה בעקבות התפוצצותה של מעבורת החלל צ'לנג'ר בינואר 1986.
בעמודים אלה אנו מגלים כיצד פעלה באמת ועדת החקירה של רוג'רס.
אנו לומדים להכיר מקרוב, מבעד לעיניו של מדען דגול, את הבלבולת וחוסר שיקול-הדעת ששיבשו את פעילותה של נאס"א בשנים האחרונות.
ואנו חיים שוב את הרגע שבו נתגלתה הסיבה לאסון צ'לנג'ר לעיני העולם בניסוי פשוט ואלגנטי.
כאשר הטיל פיינמן טבעת גומי לכוס מים קרים, והראה כיצד איבדה זו את גמישותה.
רק לעיתים רחוקות מאוד מופיע בינינו מדען/הרפתקן דוגמת ריצ'רד פיינמן; ונדירות עוד יותר הן ההזדמנויות לשמוע מכלי ראשון על הנפלאות שמילאו את חייו.
רלף לייטון, חברו של פיינמן ובן-זוגו לתיפוף, מתגורר בפסדינה שבקליפורניה.
קרא עוד
קרא פחות
|