|
יש לו שמונה חלקים, תחזוקתו פשוטה ביותר, קצב האש שלו הוא 650 כדורים בדקה ובמדינות רבות עלותו נמוכה מזו של תרנגולת. מאז הומצא בברית המועצות ב-1947 ועד היום הפך הקלשניקוב מאמצעי לחימה לסמל של מהפכה וטרור ולאייקון תרבותי המתנוסס על בקבוקי וודקה וחולצות טריקו.
העיתונאי מייקל הודג'ס יוצא למסע אחר תולדותיו של הרובה ומתחקה על גלגוליו השונים באמצעות האנשים שאת חייהם שינה לבלי הכר - מהחווה בגבול קזחסטן מונגוליה שבה נולד מתכננו, מיכאיל קלשניקוב, דרך חייל הווייטקונג שמנסה לחמוק מהפצצות האמריקנים.
מהצלם הצרפתי שמתעד את ההרג בגדה המערבית והילדים-החיילים בסודאן, ועד יחסי הציבור שזכה להם בקולנוע ההוליוודי והתהילה שקנה לו בתרבות הגטאות השחורה בארצות הברית.
בכתיבה מסקרנת ופוקחת עיניים הודג'ס ממקם את הקלשניקוב בהקשרו ההיסטורי, מציב אותו בתוך המערכה הדיפלומטית והיחסים המדיניים של תקופת המלחמה הקרה, מתאר את התהליך שבו נעשה מזוהה כל כך עם התנגדות חמושה במוקדי סכסוך שונים, בהם אפגניסטן, צ'צ'ניה ועיראק, עומד על חשיבותו הכלכלית וממחיש כיצד כוח, פוליטיקה ולהט משתלבים בסיפורו של כלי נשק שעיצב את העולם המודרני.
הקלשניקוב תוכנן על ידי מיכאיל קלשניקוב, מפקד טנק בצבא הרוסי במלחמת העולם השנייה שהטנק שלו נפגע והוא נאלץ לצאת ממנו, ולהגיע בכוחות עצמו למקום בטוח. במהלך הלחימה הרגלית הזאת הבין כמה חסר רובה אוטומטי לצבא האדום, בשעה שהגרמנים עושים שימוש מוצלח וקטלני בתמ"ק האוטומטי שלהם (הMP40 שמייסר) וברובה הסער המתקדם שלהם MP44 שהוא למעשה ההשראה ל-AK47. בעת שהחלים מפציעתו בבי"ח צבאי קרא ספר על פיתוח רובים וכלי-ירייה, והתחיל לתכנן את הרובה האוטומטי שלו. גרסה שניה טוענת שתכנן את הרובה בו בעת ששכב במיטתו בבית החולים והתאושש מפצעיו.
מאוחר יותר סיפר, שהתכונה החשובה ביותר לדעתו ברובה היא היופי. הרובה אומץ על ידי הצבא האדום בשנת 1949. כמו כן הרובה עבר שינוי מהמודל הראשוני (שפותח ב-1946), אשר כיום כמעט ואינו מצוי, למודל המשופץ, אשר הוא המוכר והידוע, והוא המיוצר עד היום. גם הדגם השני עבר שיפור, הנקרא AKM רובה קלשניקוב משודרג, קלשניקוב משודרג, שתוכנן בשנות החמישים ונכנס לשירות הצבא האדום בשנת 1959. הרובה המשודרג היה אמין יותר, מדויק יותר, וקל יותר מקודמיו, ונפוץ אף הוא, עד היום. בשנת 1974 עבר הרובה שדרוג נוסף, הנושא את השם AK-74, וממנו נפוצו נגזרות רבות.
מייקל הודג'ס הוא עיתונאי בריטי שסיקר במשך שנים את המזרח התיכון, בעיקר מעיראק ומישראל. הוא כתב וערך בעיתונים ובמגזינים רבים, בהם "סאנדיי טיימס", "אסקווייר", "מקסים" ו"טיים אאוט לונדון".
קרא עוד
קרא פחות
|