|
לופה דה וגה (1562-1635), מגדולי משוררי הרנסאנס בספרד, נחשב לאבי הדראמה בארצו ולפלא-טבע, בשל המיגוון היצירתי והפוריות יוצאת הדופן שלו (כ1500- מחזות, מלבד שירה ופרוזה). הוא הפך לאגדה הן בשל קסמו כמשורר, והן בשל חייו הסוערים והשערוריתיים. הביטוי ``משל לופה`` היה למושג נרדף לשכיית חמדה - המיטב שבמיטב. אופי מחזותיו היה לרוב עממי וכשקספיר, בן זמנו, שאב גם לופה את נושאיו מן ההיסטוריה, המיתולוגיה והאקטואליה של עמו ושל עמים אחרים. בחיבורו הנודע ``אמנות כתיבת מחזות בזמן הזה``, סיכם את הנסיון הרב שצבר ואת חידושיו, בהמלצות של וירטואוז האמון על הקלסיקה, אך סוטה ממנה לצורכי קהלו, מקומו וזמנו. ``מעיין הכבשים`` (פואנטה אובחונה), שאף הוא מבוסס על אירוע היסטורי, הוא אחד המחזות הנודעים של לופה, שתורגם ומוצג רבות נם בזמננו. העלילה המרכזית, המספרת על מרד עממי המובל על ידי, נשים, כנגד מושל עריץ המנצל את כוחו לרעה, שימשה אינטרסים פוליטיים שונים ומנוגדים, החל בארצות הגוש הקומוניסטי וכלה בימין הפשיסטי בספרד עצמה, אך מעבר לעלילה, דן המחזה בשאלות אקטואליות תמיד: גבולות השלטון והכוח, טבען ותפקידן של המסגרות החברתיות, כיצד מתגבשת זהות חברתית, טיבה של האהבה לסוגיה והקשרים בין יחיד לחברה. ככל שאר הדראמה בימיו, אף מחזה זה נכתב במשקל ובחריזה, על פי הפואטיקה הסבוכה של המחבר-הוירטואוז, בסכמות מטריות ומצלולים רבים. תרגום זה מבקש לגשר על פערי הזמנים, המקומות והתרבויות, במתן גרסה פיוטית, התואמת את האוזן העברית המודרנית, ועם זאת לשמור על כמה ממאפייני הפיוט שבמקור, במטרה לשרת תיאטרון חי: להגיש את המקור על סגולותיו וייחודו ברוח זמננו.
קרא עוד
קרא פחות
|