|
|
אדריכלות בכפכפים / דפנה לוין
בת ים 1920-1990
הוצאת בית עלים משנת 2023 197 עמודים, כריכה רכה
|
|
|
“בת ים, עיר שנדמה בעיני התמות כאילו פוסלה בחול ובמלח, וחופה פלש לרחובותיה. תושבי העיר דשדשו לכל מקום בכפכפיהם האדומים-שחורים {...} שמשיות צהובות לבלבו במרפסות כחבצלות {...} חלפתי על פני בניינים שנצרבו והשחימו ברבות השנים, ושלאורך קירותיהם התנחשו צינורות ומרזבים, חוטי חשמל שחורים שעליהם התנפנפה כביסה צבעונית, בעיקר בגדים תחתונים, גופיות מחוררות, חזיות מלמלה ודגלי ישראל {...}"
(בעז גאון, אליהו מחפש אהבה, 2017, זמורה ביתן)
בת ים, שנולדה בשנות ה-20 של המאה העשרים, שימשה לאורך השנים שדה פורה לניסויים חברתיים ואדריכליים בישראל, ומגוון טיפוסי הבנייה שנוצקו אליה הותכו יחדיו למעין קטלוג אדריכלי. תחת שרביט התכנון ובאמצעותו נרקמו הסיפורים הגדולים של הציונות, כמו גם הסיפורים הסיפורין האנושיים הקטנים של חיי היום-יום, ופרחה עיר שכל רצונה הוא להיות היא עצמה: להתגלש על גג הבטון של עמיגור, לרוץ באימה לאורכו של בית חולים הגפן, להתגלגל בדיונות, להתנשק בקולנוע העצמאות.
לנוכח ההשקעות המסיביות בנדל"ן והפופולריות הגוברת של תוכניות ההתחדשות העירונית בעשור האחרון, עולה הצורך לגבש את הסיפור העירוני הייחודי של העיר ולברר מהו בדיוק הדבר ה"בת-ימי" החמקמק הזה; מה בהיסטוריה הבנויה של בת ים ראוי לשימור וממה אפשר להיפרד למען פיתוח והתחדשות. זו העת לשאול מהו הסיפור שבת ים רוצה לספר; זו העת לחשוב את בת ים כפרוזה.
קרא עוד
קרא פחות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|