|
|
שמלה, סימלה / שיבה לאנטיאה
מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית
הוצאת גלריה מרי משנת 2019 264 עמודים, כריכה רכה
|
|
|
השמלה מזוהה באופן מובהק עם נשים, אפילו בימינו אנו, בזמן שמרבית הנשים והנערות בתרבות המערב חופשיות ללבוש מכנסיים. ההגדרות המילוניות מזהות את השמלה כפריט לבוש של נשים, והשמלה משמשת כאייקון המבדיל בין נשים וגברים, על דלתות חדרי שירותים ובמדיה הדיגיטלית. גברים, לעומת זאת, קרוב לוודאי שלא ייראו בפומבי בשמלה.
בספרה ׳מיתוס היופי׳ טוענת נעמי וולף כי למרות – ואולי דווקא בגלל – ההתקדמות בזכויותיהן, במעמדן ובשוויונן של הנשים מאז הגל השני של הפמיניזם, נשים עדיין נבחנות במידה רבה על פי הופעתן החיצונית והן נשלטות על ידי נורמות של יופי ונעורים.
עם דגש זה על יופי, מהווה השמלה פריט מרכזי בבניית הופעתה של האישה. כך נמצאת האישה במלכוד, שכן אם היא נראית מושכת מדי, עלולים לזלזל בה ולא להתייחס אליה ברצינות כתוצאה מדעות קדומות הגורסות כי יופי ואינטליגנציה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. יתירה מזו, האישה עלולה להיות מואשמת כמעודדת הטרדות או אפילו אונס, בטענה שהיא ״ביקשה זאת״ בעצם העובדה שהתלבשה באופן פרובוקטיבי.
מאה האמניות וביניהן כתריסר אמנים הוזמנו להשתתף בתערוכה ׳שמלה סימלה: שיבה לאנטיאה׳. האמניות והאמנים התבקשו להציג יצירות העוסקות בייצוגי השמלה, ולפרש פריט לבוש זה על פי הבנתן.ם. ההכוונה היחידה הייתה ההקשר של התערוכה, המציינת 25 שנים להיווסדה של גלריה אנטיאה לאמנות פמיניסטית בירושלים
קרא עוד
קרא פחות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|